פסק-דין בתיק ת"א 43631/98

1.    הנתבעת 1 משכה על חשבונה בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: " בנק לאומי") שיק בסכום של 55,600 ש"ח לפקודת "ארבעל". השיק שזמן פרעונו חל ב-30.10.1997 הוסב בחתימת ידו של ג'ורג' בולוס ז"ל, בצירוף חותמת "ארבעל", והופקד בחשבונו בבנק המזרחי המאוחד בע"מ.

תביעה זו הוגשה באפריל 1998 ע"י אלמנתו של ג'ורג' בולוס ובנו - בתורת מנהליה של התובעת 1 וכמי שאוחזים, ביחד עם הנתבעת 1 בשיק הנ"ל.

התובעת 1, היא עסק של נגריה אשר מוצג בכתב התביעה כפירמה מסחרית אשר רשומה במשרדי מע"מ כעוסק מורשה. מאחר שאלה הם כל מאפייניה  של תובעת זו - ברור שמדובר בתובע נטול אישיות משפטית שאינו יכול לתבוע  - גם לא באמצעות מנהליו. אם כך, רק לתובעים 2 ו-3  "זכות עמידה" בתביעה זו, ואליהם יתייחס האמור להלן.

התביעה הועמדה על סכום של 70,000 ש"ח מכוח הנמקה "משולבת" לפיה: לסכום השיק שלא נפרע יש להוסיף 1,743 ש"ח  כריבית והפרשי הצמדה עד למועד הגשת התביעה וכן סכום של 10,000 ש"ח  כפיצוי בגין עוגמת נפש בשל אי פירעון השיק; אבל מה שאמור להצדיק את הסכום העגול של 70,000 ש"ח היא הטענה שהנתבעים " לקחו וקבלו בתואנות שווא מהתובעים דלתות ומוצרי עץ בסכום השווה לסכום השיק", ויש לראותם כאילו גזלו מהתובעים את הסכום של 70,000 ש"ח  שהוא שווי השוק של המוצרים הנגזלים במועד הגשת התביעה.

אשר לנתבעים - הנתבע 2 כרוך בתביעה הזו על יסוד הטענה שהוא אחראי אישית לחוב של הנתבעת 1 לתובעים, הן משום שהוא התחייב כלפיהם שהשיק יפרע, והן מכוח העילות להרמת מסך, בשל התרשלותו בניהולה של הנתבעת 1 שהוא בעל מניות ומנהל בה.

2.    אין צורך לומר שתביעה זו נוסחה ונבנתה באורח תמוה למדי. ואם לא די במה שכבר פורט - 

הן בכתב התביעה והן בתצהיר עדות ראשית של התובעת 1 נאמר, שכנגד הנתבעת 1 גם הוגשה תביעה " על דרך של בקשה לביצוע שטר" בלשכת ההוצאה לפועל.

אומנם, השיק נשוא תביעה זו שסכומו 55,600 ש"ח (להלן: " השיק" או " השיק ת/1"), אינו נושא חותמת של ההוצאה לפועל כמקובל ביחס לשיקים שמוגשים שם לביצוע, אבל חרף גלגוליו הרבים של תיק זה והזמן הרב שחלף מאז נפתח, תיקון כתב התביעה מעולם לא התבקש, ומדברי ב"כ התובעים בסיכומים כאן עולה שעד "לרגע האחרון" ממש שררה אצלו אי בהירות בעניין זה.

תחילה אמר בסיכומיו: " זאת אינה תביעה שטרית, זאת תביעה על חוב". בהמשך אף חזר והסביר: "עד כמה שאני יודע, הוגשה התביעה ובמקביל בקשה לביצוע שטר כאשר היה סיכום לכך שיהיה עיכוב ביצוע בתיק ההוצל"פ".

לאחר מכן שינה את דעתו ואמר: " אני חושב שהתביעה היא בעילה שטרית ביחס לצ'ק".

אם כך, לאור האמור הן בכתב התביעה והן בתצהיר התובעת 2, הרי ככל שהתביעה כאן נשענת על עילה שטרית, עם "תוספות" - קיים לכאורה חשש שמדובר בכפל תביעות באותה עילה. מכל מקום, מצב דברים זה, אפשר לב"כ הנתבעים לטעון שעילת התביעה כאן היא עסקת היסוד ולתובעים אין עומדות החזקות השטריות; כי השיק כשלעצמו אינו ראיה לכך שקיים חוב, וכי קיומו של חוב בגין אספקת סחורה לא הוכח לפי שלא הוצגו: תעודות משלוח, חשבוניות וכרטסת הנהלת חשבונות של העסק.

3.    כך או אחרת, נראה לי שכבר בשלב הזה, ניתן "לנפות" ללא קושי חלקים מכתב התביעה.

תחילה לעניין סכום התביעה.

בין שמדובר בעילה שטרית ובין שהעילה היא עסקת היסוד, מדובר בתביעת חוב "פשוטה". אין אפוא מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש כפי שלא היה מקום לצבוע את מעשי הנאשמים בגוונים של גזילה כדי לדרוש את שווי השוק של הסחורה שהנתבעים לקחו כביכול בתואנות שווא כפי שנטען בכתב התביעה. שלא לדבר על כך, שלא הובאה כל ראיה לא לתואנות שווא ולא לשווי השוק של הסחורה.

אשר לטענה בדבר אחריותו האישית של הנתבע 2 לחוב הנטען,  גם טענה זו דינה להיכשל.

העסק המכונה ארבעל סיפק סחורה לנתבעת 1 והיא שהוציאה הן את השיק ת/1, והן שיק נוסף בסכום של כ-57,000 ש"ח  אשר הוגש על ידי התובעים במהלך שמיעת ההוכחות, וסומן ת/2. הנתבע לא חתם על אף אחד מהשיקים האלה כערב; הוא אינו חתום כערב במסמך נפרד, והוא מכחיש נמרצות שקיבל על עצמו בהתחייבות בעל פה אחריות אישית לפירעונו של השיק.

גרסתה של התובעת 2 כי הנתבע ערב אישית " בפני ג'ורג' בולוס המנוח... ובנוכחות התובעים 2 ו-3" לתשלום סכום השיק, נשענת על עדות יחיד שלה - אפילו התובע 3 לא הובא לעדות - ולא מצאתי להעדיף את עדותה על פני עדותו של הנתבע 2 בעניין זה. התובעת, יש לציין, לא בכל דבריה דייקה. בתצהירה טוענת היא שהנתבע 2 " לקח סחורה קרי דלתות מהמפעל שהיה לי ושבגלל חוב גדול זה נאלצתי למכור את המפעל", ואילו בחקירה נגדית התברר שהתובעת הודיעה לשלטונות מע"מ על כוונתה לסגור את המפעל משום ש" הילדים רצו להמשיך וללמוד". אין צורך לומר ששתי הגרסאות הללו אינן מתיישבות זו עם זו.

הטענה בדבר אחריות אישית של הנתבע 2 מכוח התחייבות "בדיבור" כלפי התובעים - לא הוכחה אפוא.

4.    אשר לחיובו של הנתבע 2 בחוב החברה מכוח העילות להרמת מסך - לא הונחה אפילו תשתית עובדתית בסיסית שיש בה כדי להצדיק הרמת מסך במקרה הזה.